ההסתכלות על אגרסיה בעולם הטיפול ובספרות הפסיכואנאליטית מאד מגוונת – רוב התיאורטיקנים מזהים אגרסיה עם רגשות שליליים כמו זעם, שנאה, אלימות, הרסנות, קנאה, נקמנות ועוד. מצד אחד בקטגוריה זו אגרסיה נתפסת כדחף ראשוני מולד והרסני (פרויד, קליין ואחרים). פרויד אף זיהה בין אגרסיה ל יצר המוות. קליין ראתה באגרסיה יצר מולד והרסני, שהרבה מההתנהלות של התינוק מתרחשת סביבו . ומכיוון שבניגוד לפרויד היא כבר השתייכה יותר לזרם יחסי האובייקט, היא חשבה שיצר זה מאד משפיע על יחסים אלה. בצד השני של הספקטרום יש את קוהוט ותיאורטיקנים אחרים של ה-self ,שראו באגרסיה טעינה שאינה מולדת, אלא תגובתית לכשל סביבתי , בעיקר לחסר בפונקציה מספקת של זולת עצמי וכשל אמפאתי של האובייקט שממלא פונקציה זו, או כהגנה מפני השפלה או נרקיסיזם פגוע.